אירועי חינה, נחגגים בדרך כלל לקראת יום החתונה או לקראת יום בר המצווה, ומקובלים בקרב עדות יוצאי מדינות צפון אפריקה, הודו ותימן. לכל עדה, יש את המנהגים שלה, התלבושות שלה ואת המאכלים המזוהים עמה, יחד עם זאת, טקס חינה טריפוליטאית עצמו דומה במהותו בין כל העדות, ומטרתו היא להשרות אווירה שמחה ומאושרת על בני הזוג החוגגים לקראת חתונתם, ולהעניק להם ברכות ואיחולים מפי חברים ובני משפחה לחיי עושר, שגשוג, הצלחה ופריון.
גם טקסי חינות טריפוליטאיות של יוצאי יהדות לוב, דומה בעיקריה לחינה המרוקאית ולחינה התימנית, כאשר את בעיקר ההבדל נבחין במהלך טקס הצביעה עצמו.
במהלך טקסי חינות של יוצאי טריפולי, תושכב הכלה על גבה כשידיה ורגליה פרושות, כאשר על ידיה ורגליה יצבעו המבוגרות שבבנות משפחתה וחברותיה באמצעות חוטי מצר מיוחדים עיטורי חינה מקסימים בקווים עדינים.
חינה טריפוליטאית, דומה מאוד לחינה המרוקאית הן בבחינת הלבוש המסורתי הדומה, והן בבחינת המאכלים המוגשים לאורחים במהלך האירוע, אם כי ישנם הבדלים קטנים המזוהים עם בני העדה הטריפוליטאית כאשר ההבדל העיקרי, הוא התנהלות טקס החינה עצמו.
טקס החינה טריפוליטאית
כאמור, המייחד המשמעותי ביותר של חינה טריפוליטאית על פני טקסי חינה של העדות האחרות, הוא טקס החינה עצמו.
אם בטקסי החינה הקונבנציונאליים נהוג להשתמש בתערובת הצבע העשירה בצביעת כף ידם של בני הזוג ושל האורחים באירוע כסמל לפריון, עושר ואריכות ימים, הרי שבמהלך טקס חינה טריפוליטאית הדברים מתנהלים לחלוטין אחרת…
הכלה והחתן מולבשים בבגד מסורתי הנקרא “זדד” “הבגד החדש”,
הכלה נשכבת כשידיה ורגליה פרושות לצדדים, בכדי שמבוגרות המשפחה יצבעו את ידיה ורגליה בצבע החינה העשיר. את הצביעה עצמה, יבצעו באמצעות חוטי צמר עדינים המאפשרים דיוק, ולכאורה מתקיים טקסט אומנותי ומלא חן אשר יותיר את הכלה כשהיא מעוטרת בציורי חינה מרתקים ומסוגננים. טקס מריחת החינה במהלך חינה טריפוליטאית, הוא אחד הטקסים היפים והמרתקים הקיימים באירועים מסוג זה, ובהחלט מהווה מקור השראה לחוגגים טקסי חינה אשר אינם מבססים את האירוע על מוצאם העדתי.
המאכלים הטריפוליטאים
העדה הטריפוליטאית מצטיינת בהכנה ובישול של מאכלים עשירים בטעם ובתבלינים.
בין המאכלים המזוהים ביותר עם בני עדה זו הוא הקוסקוס, אשר מבושל ומוכן תוך שילוב תבלינים מיוחדים וירקות מאודים, חריימה, הדג המבושל ברוטב עגבניות אשר מתובל על פי מסורת עתיקת יומין של בני העדה, שאר ירקות ממולאים,
כל אלו ימצאו את מקומם בסעודת החינה המסורתית של העדה הטריפוליטאית.
גם בתחום הקינוחים והמאכלים המתוקים יש לעדה הטריפוליטאית הרבה מה להציע, כשלאורחים יוגשו על גבי מגשים עמוסים סוגים רבים של עוגות ועוגיות מתוצרת ביתית.
הפולקלור הטריפוליטאי
נהוג לערוך את טקס החינה באוהל חינה אוטנטי, המקושט בריהוט, עיטורים וכריות, שטיחונים ומפות משי, והכול בצבעים נוצצים: לבן, בורדו, וזהב.
בפתיחת הטקס המסורתי החתן והכלה מובלים למרכז האירוע על גבי כרכרה או מיטת אפריון אל האוהל המסורתי או אל במת הטאלומון שם בני הזוג יושבים בכיסאות מלכותיים במרכז, שהם מעין כורסאות מפוארות וגבוהות,
על השולחנות מונחים עלי נענע ריחניים וענפי רוטה וריחן– הידועים בסגולתם כנגד עין הרע.
האורחים ניגשים למרוח את ידיהם, ומברכים את החתן והכלה ומעניקים להם אהבה גדולה.