בעדה התימנית, מקובל היה לחגוג שבעה ימים את התקופה של לפני החתונה, במעין טקס חינה ארוך ומתמשך אליו הוזמנו חבריהם של החתן והכלה ובני המשפחה הקרובים.
בבסיסן, מזכירות חינות תימניות את הטקסים המרוקאיים, אם כי העיצוב והפולקלור שונה לחלוטין. התימנים, משקיעים רבות בעיצוב התלבושות השונות אשר למעשה, עוברות בירושה מדור לדור במשך עשרות או מאות שנים. תלבושות חינות תימניות מעוצבות על פי האזור בתימן ממנו הגיעו החוגגים, כאשר לכל אזור יש את התלבושת הייחודית לו.
בעבר, בקרב עדות בני תימן, נהוגים לפני החתונה טקסי חינה מגוונים שמשתנים בהתאם למיקום הגיאוגרפי.
לכל עיר תלבושת חינה מיוחדת משלה, השוני הוא בצבע, ברקמת הבד ובתכשיטים הנלווים.
הורי הכלה משלמים ומארגנים את כל הוצאות טקס החינה שנעשית בהפרדה מוחלטת בין גברים ונשים.
לאחר החינה יש 7 ימי משתה ששם שוחטים כבש ושותים ושמחים ומשמחים את הכלה, במשך כל ימי המשתה הכלה אינה רואה את החתן. החופה והקידושין אינם נערכים תחת כיפת השמים, אלא תחת טלית. נהוג ללבוש בגד לבן היות שהחתונה הוא יום מחילת עוונות בדומה ליום כיפור.
כיום, לא כל הזוגות מחליטים לערוך את טקס החינה, ושבעת ימי המשתה כבר לא נהוגים היום אלא רק לאחר החתונה,
וביחד עם החתן ועם המשפחה והחברים, ימים אלו נקראים “ימי שבע הברכות”.
החופה והקידושין נערכים לפי רצונם של הזוג, ניתן גם תחת כיפת השמיים, מה שלא היה נהוג אז בעבר, מנהגי החינה בקרב העדה התימנית, התפרשו על פני שבוע שלם שלפני החתונה.
כיום, נהוג גם אצל התימנים לערוך את טקס החינה בערב אחד, באירוע חגיגי.
מנהגי טקס חינה תימנית
בתימן היה נהוג לערוך את טקס החינה לחתן בלילה שלפני החתונה הנקרא “ליל החינא”
כיום, כמעט ולא מקיימים את טקס החינה התימני המסורתי לחתן,
ובקרב בני העדה התימנית נהוג לחגוג את טקס ה-חינה של הכלה בהשתתפות כל בני המשפחה, האורחים אשר הוזמנו לטקס החינה כוללים את חבריהם הקרובים של החתן והכלה, כאשר המאפיינים של טקס חינה תימנית מזכירים את טקסי החינה המוכרים לנו מטקס החינה של יהדות מרוקו.
הכלה והחתן נכנסים מלווים בשירה תימנית וריקודים. השמשית מורחת על ידיהם את עיסת החינה ומברכת אותם. בעבר, בתימן, היה נהוג לעטר את ידי החתן והכלה, אך כיום עיסת החינה, נמרחת בדומה לעדות אחרות, על כפות ידי הזוג וידי האורחים באופן סמלי. לאחר טקס החינה ממשיכים האורחים לרקוד ולשמוח עם בני הזוג
אז במה בעצם שונה חינה תימנית מטקסי החינה של יהדות יוצאי צפון אפריקה.. לפניכם עוד אודות טקס חינה תימנית, הלבוש, הססגוניות, המוסיקה והצבעים המאפיינים את יהדות תימן ומנהגיה.
מנהגים מיוחדים לטקס חינה התימנית
“ליל החינא” לחתן
בתימן היה נהוג לערוך את טקס החינה לחתן בלילה שלפני החתונה.
ערב זה נקרא “ליל החינא”, על שם המנהג למרוח את ידי החתן בעיסה אדומה המופקת מצמח החינה (צמח הכופר).
באותו הערב, או בערב הקודם ערכו הנשים לכלה בנפרד את טקס החינה בבית הוריה. זהו טקס ססגוני בו צבעו את ידי הכלה וקישטו אותה בקישוטי חינה. המנהג היה שאף גבר ,גם לא בני משפחתה של הכלה ואפילו לא אביה, ובייחוד החתן, לא ימצא בבית בעת עריכת טקס החינה ויראה את הכלה. ההשתתפות הייתה לנשים בלבד.
טקס החינה לחתן מתחיל בסעודה. לפני ברכת המזון, רב הקהילה דורש בדברי תורה. לאחר מכן, מברכים את ברכת המזון, ובתום הסעודה אומרים המוזמנים דברי הלל ותשבחות, וכן שרים ורוקדים לפני החתן.
לקראת חצות הלילה מביא אבי החתן גיגית עץ הנקראת “עריבה” ובה אבקת החינה. את האבקה מערבבים במים ולשים עד לקבלת עיסה בצקית. הרב ניגש לחתן ויושב לפניו.
החתן מרים את שרוול יד ימין והרב מורח חצי מעיסת החינה על היד וכורך סביבה בד, וחוזר למקומו. אחריו קם רב אחר ומורח את המחצית השנייה של עיסת החינה על כף ידו השמאלית של החתן.
תוך כדי מריחת החינה על ידי החתן מסלסל הרב בניגון מיוחד, ולעיתים מתחיל בשירה כבר בעת לישת עיסת החינה.
לעיתים נהגו לערוך “מכירה פומבית” (בכסף) של החינה עבור החתן, והזוכה היה משתתף בצביעת החתן בחינה.
הגברים נהגו לשיר ולרקוד עם החתן עד אור הבוקר והשמחה הייתה גדולה.
מנהגים מסורתיים לכלה
בטקס חינה תימנית עוטפת השמשית את ראש הכלה בחיתול, המסמל ברכה לפוריות, וברכה לבן זכר. לאחר מכן, היא עונדת על הכלה תכשיטים כבדים המסמלים את עול הנישואין, אך יופי התכשיטים מסמל את היופי של דרך משותפת לבעל ואשה.
צמח “שדאב” נתלה על צווארה יחד עם שיני שום כסגולה נגד עין הרע.
בעבר נהגו לאפר את ידיה, רגליה, פניה וצווארה של הכלה בסמלי פוריות: משולש,שיבולת ושלוש נקודות בצבעים שונים. כיום, הכלה מאופרת כמו כלה רגילה.
במהלך הערב מחליפה הכלה לתלבושת שנייה, וחובשת כובע “קרקוש” עדין מעוטר ברקמה וצמוד לראש. גם התכשיטים סיימו את תפקידם לערב החינה. לאחר הריקודים הכלה מחליפה לתלבושת שלישית.
מנהגים מסורתיים לחתן
גם החתן בחינה תימנית לובש תלבושת מסורתית: שמלה, כובע תליון וכמובן עלי צמח ה”שדאב”.
לאחר הריקודים מחליף החתן את בגדיו לתלבושת שנייה.
הסעודה התימנית
עוד מבדיל משמעותי בין החינה של יוצאי יהדות צפון אפריקה לבין חינה תימנית, הוא כמובן האוכל המוגש לאורחים.
המטבח התימני עשיר במאכלים מבוססי בצק מטוגן ועוגות מתוקות, וההקפדה על הגשה של מאכלים תימניים מסורתיים במהלך חינה תימנית היא הכרח.
משפחות החתן והכלה עמלות שבועות ארוכים קודם לאירוע בכדי להכין את המאכלים המזוהים עם העדה לקראת האירוע אלו יוגשו לקהל האורחים כשהם מעוצבים ומעוטרים בהתאמה לעיצוב האירוע כולו.
עם כל זאת, טקס החינה, משמעותו ופעולת הצביעה של כך היד עצמה זהה כמעט לחלוטין בין העדות, בין אם מדובר בטקס חינה תימנית, מרוקאית, טריפוליטאית או אלג’ירית, מטירת הטקס היא להעניק לזוג סגולות של פרנסה טובה, פריון ואריכות ימים – לקראת כניסתם אל חיי הזוגיות והנישואין.
הפלקלור התימני
אחד המבדילים המשמעותיים ביותר שבין טקסי החינה של יוצאי עדות צפון אפריקה לבין טקסי חינה תימנית הוא ללא ספק הלבוש. את התלבושת התימנית המסורתית לחינה והתכשיטים הנלווים כולם מכירים, גם מי מאיתנו שלא שייך לעדה.
טקס חינה תימני הוא ייחודי, ומלווה בדרך כלל בשירת זמרת תימניה אותנטית.
בכל טקסי יהדות צפון אפריקה יושפעו התלבושות מהסגנון המרוקני, ואילו במהלך חינה תימנית ההשקעה בלבוש היא אדירה, והיא שונה לחלוטין בין אזוריה השונים של תימן.
למעשה, לכל אזור אחר בתימן משתייכים בגדים בסגנונות שונים, וההשקעה בעיצוב ובתלבושות היא חסרת פשרות. הכלה תולבש בשמלות זוהרות ומקושטות, שרשראות לרוב וצמידים, כובעי פעמונים מסורתיים כאשר שילוב הצבעים העיקרי יהיה אדום, ירוק וכחול – כסמל להגנה מפני עין הרע.
האולם אף הוא יקושט במיטב המסורת התימנית לקראת האירוע. קישוטי האולם יכללו שטיחים מסורתיים, כדים עתיקים, בדים אוטנטיים ועוד, כאשר המכלול של קישוט האולם, האורחים וכמובן הזוג הנישא ישרה אווירה אמיתית של חינה תימנית מקורית המתקיימת בתימן עצמה.
אהבתי מאוד את דברי ההסבר על הלינה ובעני הדברים מדויקים ממש לפי דבר הם של אבי זקני ובבתי מורתי כך ממש היו חוגגים בתימן את 7 ימי החינא
תענוג לשמוע את המידע אספנו מאנשים רבים במרוצות הזמן אם יש עוד דברים לעדכן נשמח לשמוע למייל שלנו liron.brami@gmail.com